פסק-דין בתיק ב"ל 58231-10-10

1.         השאלה שהובאה לפתחנו הינה, האם יש להגדיר את התובע כ"ידועה בציבור" של הגב' תמי חדידה ז"ל (להלן: "המנוחה").

2.         משדחה הנתבע את בקשת התובע להכיר בו כידועה בציבור של המנוחה בנימוק:

  "... ממכלול המידע שבידינו הגענו להחלטה כי אין להכיר בך כמי שהיה ידועה בציבור של המנוחה הגב' תמי חדידה ז"ל מהנימוקים המפורטים להלן:

-     מבדיקה שערכנו התברר, כי לא התגוררתם תחת קורת גג אחת: התברר לנו כי המנוחה התגוררה ב-1137/21 בעוד שאתה התגוררת בפועל          ב-1137/20 באילת.

-     לא היה בית אחד בו התגוררתם יחדיו באופן קבוע. מגורייך לסירוגין עם המנוחה אינם נחשבים מגורי קבע באופן כזה ההופכים אתכם למי שהתגוררו וניהלו משק בית משותף.

-     המהות בפסיקה קבעה, כי מגורים במשותף פרושם, קרי קנה המידה צריך שיהיה של כוונה של חיי שיתוף, ואולם במקרה שלך מצאנו כי לא היו מגורים במשותף עם המנוחה...

-     לא מצאנו שקשרתם גורל לחיות יחדיו.

-     לא היה הסכם ממון המסדיר מערכת היחסים ביניכם.

-     לא הופעת ברשימת האבלים במודעת האבל.

-     הישיבה על המנוחה בימי האבל לא הייתה בכתובתך.

-     לא השתתפת ו/או לא שילמת על הוצאות הקבורה ו/או הוצאת השבעה.

-     כל אחד מכם ניהל חשבון בנק נפרד ללא תלות כלכלית וללא תנועות כספיות בין החשבונות השונים.

-     לאורך השנים הצהירה המנוחה כי חיה בגפה.

-     בשום תביעה שהמנוחה הגישה למוסד לביטוח לאומי היא לא הזכירך כבן זוגה עמו היא חיה ומתגוררת. כך למשל: בתביעה להבטחת הכנסה מתאריך 26/6/08 בשדה "האם את מתגוררת עם חבר לחיים" ציינה המנוחה "לא".

       גם בתביעתה לקצבת נכות אינה ציינה את שמך כבן זוג.

            התמונה העולה מכל החומר היא, שבני הזוג לא חיו כידועים בציבור, קרי שלא עמדו ב"מבחן הכפול" ו/או במבחן התלות הכלכלית. נדגיש, כי איננו טוענים שלא היה כל קשר בין השניים, אלא שהקשר היה קשר ידידות וחברות ביניכם, היינו קשר רגשי ולא קשר במשמעות של ניהול משק בית משותף וקשירת גורל לחיים משותפים כמו שמאפיין בין בעל לאשה, וכפי שהפסיקה מחייבת.

            כמו כן יצוין, כי בני הזוג התגוררו בבתים נפרדים, בכתובות שונות, וזאת חרף ניסיון ליצור מראית עין של חיים משותפים..."; הגיש הוא תביעתו לבית הדין.

המתווה הנורמטיבי

3.         הכרה בגבר או באשה כ"ידוע/ה בציבור" הינה עניין שבעובדה הטעון הוכחה בראיות כאשר הנטל להוכיח זאת מוטל על טוען למעמד זה. משמע - הטוען למעמד הוא הנדרש להוכיח כוונה לקשר תמידי שיש בו מסימני ההיכר של יחידה משפחתית (ע"ע 1016/00 טלינסקי ליובוב - קרן הגמלאות המרכזית, דב"ע המוסד לביטוח לאומי -  מנו, פד"ע 17).